תל אביב בית המטבחיים - או הסליק הסודי

מאת אילן שחורי

בפינת רחוב הורקנוס ויהושע בן נון 71 בצפון הישן של תל אביב,  מתפרש כיום אחד הגנים הלא כ"כ ידועים בעיר. גן ברנדר, שבחלקו הדרומי, ניצב על סלע מקומי, פסלו הקינטי של האמן יעקב אגם, שהעמיד במקום מנורת שבעת קנים מסתובבת  לה קרה "שורשים - מנורה".  עד לפני שלושים שנה, עמד באותו מקום, במשך 50 שנה בדיוק, בית המטבחיים הראשון של ת"א, שבעת פתיחתו ב-4 בינואר 1931,  נחשב למודרני והחדיש ביותר במזרח התיכון. כיום בצדו הצפוני של גן ברנדר, ניתן עדיין לראות שריד בודד של בית המטבחיים הישן, מגדל המים המקומי, שכיום משמש מחסן של המחלקה הווטרינרית בעיריית ת"א.

עד מאורעות אוגוסט 1929, הידועות כמאורעות תרפ"ט, התנהלה השחיטה הווטרינרית של תל אביב, בבית המטבחיים שהיה בבעלותה של עיריית יפו. על פי הסכם שפעל אז, 40 אחוז מסך הכנסות השחיטה היהודית הועברה אז לידי עיריית ת"א וועד הקהילה.  סדרת הפרעות הקשה שהחלה ביפו ב-23 באוגוסט 1929 מנעה מתושבי ת"א להגיע לבית המטבחיים ביפו ומאיר דיזנגוף הורה יומיים לאחר מכן  ב-25 באוגוסט 1929 להקים בית מטבחים זמני, בחצר בית החרושת לעיבוד עורות של האחים לבקוביץ בשכונת מחלול.

במקביל פנה דיזנגוף לשלטונות הבריטים בדרישה להעניק לעירייה רישיון להקים בית מטבחיים משלה, אך ניתקל בסירוב עיקש. שלושה חודשים מאוחר יותר ב 10.11.1929 הוציאו הבריטים צו סגירה נגד בית המטבחיים הזמני ובעירייה היו בחוסר אומנים באשר להפסקת השחיטה בעיר. ב-16.1.1930 התקיימה אצל דיזנגוף  פגישה דרמטית בהשתתפות הרב ב"צ ח"י עוזיאל, חברי הנהלת העירייה וועד הקהילה ונציגי הקצבים והשוחטים. נמסר דיווח על הלחצים מול השלטון הבריטי להקמת בית  מטבחיים עירוני ובמקביל נמסר על מקומות אחדים בהם עתיד מתחם זה לקום. אחת ההצעות הייתה להקים את בית המטבחים ליד שפת הים, כדי שהפסולת תושלך מיד לים. אולם אחדים מראשי העירייה בהם דיזנגוף עצמו ובעיקר סגנו ישראל רוקח טענו כי "מוטב  לוותר על הבשר בעיר למשך עשר שנים ולא לוותר ולקלקל שטח ליד הים"....

לקראת אמצע 1930 התקבל האישור המיוחל מהבריטים בעיקר לאור טענתו של דיזנגוף כי לא ניתן יהיה להשאיר את 40 אלף תושבי ת"א ללא שחיטה כשרה לאחר שליפו סירבו בתוקף לחזור. הבריטים אף אישרו לשם הבנייה הלוואה נדיבה בסך 10,500 לא"י. ועדה מיוחדת בעירייה איתרה שטח מוגבה היטב בחלק הצפון מזרחי של העיר, רחוק מכל יישוב. זאת כדי להקל על ניקוז הפסולת מארבעת חלקי הגבעה. היה מי שהזכיר כי בגבעה זו ממש, התחפרה הבריגדה הניוזילנדית ה 156 בעת הקרב על חציית הירקון במלחמת העולם הראשונה. משימת התכנון לבית המטבחיים ב-20  הדונמים שאותרו, הוטלו על מהנדס עיריית ת"א באותם ימים יעקב בן סירא שיפמן והוא הקים במקום החל מסוף 1930 מספר בניינים בהם  אולם שחיטה, רפתות,  משרדים להנהלה, חדר  שוחטים וקצבים, חדרי רחצה ומזנון. דירה לשומר, מגדל מים (הניצב עד היום) ובור לזבל.  מסתבר שבעת הקמת בית המטבחיים החדש, מפקדי ההגנה ופרנסי העיר ראו בכל הזדמנות לבנות סליק חדש למרכז ההגנה, במרתפי הבניין המרכזי. במהלך  במשך חודשים ארוכים מדי לילה חפרו אנשי ההגנה את הסליק באדמת הכורכר הקשה במכושים, כיוון ששימוש בכלים מכניים מרעישים לא היה בא אז בחשבון. כדי להיפטר מעודפי הקרקע והאבנים, בלי לעורר  את חשדם של האנגלים, בנו בחצר גדר מהאבנים ומילאו אותה באבנים ל"גינה".

הפתיחה החגיגית של בית המטבחיים החדש היה ב-4 בינואר 1931 והוא הוגדר בית המטבחיים המסודר והמשוכלל ביותר בארץ ישראל והמזרח הקרוב והפך עד מהרה מודל לחיקוי לבית המטבחים של ירושלים וחיפה. מעל 140 קצבים עבדו במקום, פרט סוחרי הבהמות ועור, פושטי העורות, פועלי הנקיון וכמובן צוות ההנהלה  בראשותו של הווטרינר העירוני של אז ד"ר א. לויט.  1,103 בהמות נשחטו במקום בשנה הראשונה, ושנה לאחר מכן ב 1932 המספר עמד כבר על 5,894 בהמות שנשחטו.

ת"א הלכה והתפשטה צפונה ובית המטבחיים הפך  למטרד גדול לתושבי צפון העיר. עם עם הקמת בית המטבחיים החדש הוחלט בעיריה ב-1981 להרוס את המבנה הישן שנותר ריק ועל חלק מהשטח  להקים גן לרווחת תושבי האיזור. שני מבנים עדיין קיימים. בית משרדים קטן המשמש כיום כחדר ניתוח לחתולים חסרי בית  ומגדל המים, עדות אילמת לאחד המפעלים הגדולים שידעה ת"א הקטנה.