עין כרם - כנסיית הביקור

כנסיית הביקור

בִּימֵי הוֹרְדוֹס מֶלֶךְ אֶרֶץ יְהוּדָה הָיָה כֹּהֵן מִמִּשְׁמֶרֶת אֲבִיָּה וּשְׁמוֹ זְכַרְיָה, וְלוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת אַהֲרֹן וּשְׁמָהּ אֱלִישֶׁבַע. שְׁנֵיהֶם הָיוּ צַדִּיקִים לִפְנֵי אֱלֹהִים, הוֹלְכֵי תָּמִים בְּכָל מִצְווֹתָיו וְחֻקּוֹתָיו. וּבֵן לֹא הָיָה לָהֶם, כִּי אֱלִישֶׁבַע עֲקָרָה וּשְׁנֵיהֶם בָּאִים בַּיָּמִים. בְּאַחַד הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר כִּהֵן לִפְנֵי הָאֱלֹהִים בְּסֵדֶר מִשְׁמַרְתּוֹ עַל־פִּי מִנְהַג הַכְּהֻנָּה, יָצָא גּוֹרָלוֹ לְהִכָּנֵס אֶל הֵיכַל יהוה לְהַקְטִיר קְטֹרֶת. וְכָל קְהַל הָעָם הָיָה מִתְפַּלֵל בַּחוּץ בִּשְׁעַת הַקְּטֹרֶת. לְפֶתַע נִרְאָה אֵלָיו מַלְאַךְ יהוה נִצָּב לִימִין מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. כִּרְאוֹתוֹ זֹאת נִבְהַל זְכַרְיָה וּפַחַד נָפַל עָלָיו.

אָמַר אֵלָיו הַמַּלְאָךְ, "אַל תִּירָא, זְכַרְיָה, כִּי נִשְׁמְעָה תְּפִלָּתְךָ. אֱלִישֶׁבַע אִשְׁתְּךָ תֵּלֵד לְךָ בֵּן וְאַתָּה תִּקְרָא שְׁמוֹ יוֹחָנָן. שִׂמְחָה וָגִיל יִהְיוּ לְךָ וְרַבִּים יִשְׂמְחוּ בְּהִוָּלְדוֹ; כִּי גָּדוֹל יִהְיֶה לִפְנֵי יהוה, יַיִן וְשֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה, וְיִמָּלֵא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מֵרֶחֶם אִמּוֹ. רַבִּים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָשִׁיב אֶל יהוה אֱלֹהֵיהֶם, וְיֵלֵךְ לְפָנָיו בְּרוּחַ אֵלִיָּהוּ וּגְבוּרָתוֹ, לְהָשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים, וְסוֹרְרִים אֶל תְּבוּנַת הַצַּדִּיקִים, לְהַכְשִׁיר עַם מוּכָן לַיהוה."

אָמַר זְכַרְיָה אֶל הַמַּלְאָךְ, "לְפִי מָה אֵדַע זֹאת? הֲרֵי אֲנִי זָקֵן וְאִשְׁתִּי בָּאָה בַּיָּמִים."

הֵשִׁיב לוֹ הַמַּלְאָךְ, "אֲנִי גַּבְרִיאֵל הַנִּצָּב לִפְנֵי אֱלֹהִים. נִשְׁלַחְתִּי לְדַבֵּר אֵלֶיךָ וּלְבַשֵֹר לְךָ זֹאת. וְהִנֵּה תֵּאָלֵם וְלֹא תּוּכַל לְדַבֵּר עַד אֲשֶׁר יִקְרוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, עַל שֶׁלֹּא הֶאֱמַנְתָּ לִדְבָרַי אֲשֶׁר יִתְקַיְּמוּ בְּעִתָּם."

...........................................

(39) בַּיָּמִים הָהֵם קָמָה מִרְיָם וּמִהֲרָה לָלֶכֶת אֶל אֵזוֹר הָהָר, אֶל אַחַת מֵעָרֵי יְהוּדָה. הִיא נִכְנְסָה לְבֵית זְכַרְיָה וּבֵרְכָה אֶת אֱלִישֶׁבַע. וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר שָׁמְעָה אֱלִישֶׁבַע אֶת בִּרְכַּת מִרְיָם, רָקַד הַיֶּלֶד בְּבִטְנָהּ; אֱלִישֶׁבַע נִתְמַלְּאָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְקָרְאָה בְּקוֹל גָּדוֹל: "בְּרוּכָה אַתְּ בַּנָּשִׁים וּבָרוּךְ פְּרִי בִּטְנֵךְ.

לוקס פרק א'

זכריה הכהן ואלישבע מבית אהרון כבר היו מבוגרים וחסוכי ילדים, סיפור שחוזר על עצמו במקורות. כשהיה זכריה במשמרתו במקדש, הופיע בפניו המלאך גבריאל ובישר לו על הולדתו הצפויה של בנו. זמן קצר לאחר מכן הלך אותו מלאך גבריאל ובישר למרים על הולדתו הצפויה של בנה. מרים באה מנצרת לבקר את אלישבע. יוחנן שנמצא ברחם אימו קפץ בתוך הרחם כשזיהה את נוכחותו של ישוע.

הברית החדשה מציינת שהביקור היה בביתו של זכריה אבל לא מציינת היכן הבית. מסורות מאוחרות טוענות שהיה זה בית הקיץ של זכריה והביקור עצמו התרחש במעיין. מעיין מרים אינו מקור המים היחידי באיזור. גם בכנסיית הביקור (ביתם של זכריה ואלישבע) יש באר מים ויתכן שהפגישה נערכה דווקא על פי הבאר בביתו של זכריה.

בניין הכנסיה – הבניין משלב בתוכו גם ישן וגם חדש, השתלבות כנסייה צלבנית עם כנסיה מודרנית של המאה ה-20. השער משמר את מקומו של השער הצלבני. על השער שתי דמויות אישה מבוגרת וזו אלישבע ולידה דמותו של זכריה עם החושן על חזהו. מתחת כתוב "קוסטודיה דלה טרה סנטה" שמעידה על היותה של הכנסיה בחסות המסדר הפרנסיסקני.

על קירות החצר טבועים לוחות עליהם כתוב המגניפיקט ב-47 שפות. הלוחות הוצבו בשנת 1954, המגניפיקט,  תפילת ההודיה של מרים לאחר שקבלה מאלישבע את הברכה על הריונה "בְּרוּכָה אַתְּ בַּנָּשִׁים וּבָרוּךְ פְּרִי בִּטְנֵךְ"

"תְּרוֹמֵם נַפְשִׁי אֶת אֲדֹנָי

וְתָגֵל רוּחִי בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי

כִּי רָאָה בָּעֳנִי אֲמָתוֹ.

הִנֵּה 'אַשְׁרֶיהָ' יֵאָמֵר לִי מֵעַתָּה וּלְדוֹר דּוֹרִים.

כִּי גְּדוֹלוֹת עָשָׂה בִּי שַׁדַּי, קָדוֹשׁ שְׁמוֹ

וְחֶסֶד יהוה מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו.

עָשָׂה חַיִל בִּזְרוֹעוֹ

פִּזַּר גֵאִים, פְּרִי מַחְשְׁבוֹת לִבָּם.

שַׂלִּיטִים הוֹרִיד מֵעַל כִּסְאוֹתָם

וּשְׁפָלִים שָׂם לְמָרוֹם.

נַפְשׂוֹת רְעֵבִים מִלֵּא טוֹב

וַעֲשִׁירִים שִׂלַּח רֵיקָם.

תָּמַךְ בְּיִשְׂרָאֵל עַבְדוֹ

זָכַר יהוה רַחֲמָיו

כַּאֲשֶׁר דִבֵּר אֶל אֲבוֹתֵינוּ

אֶל אַבְרָהָם וְאֶל זַרְעוֹ עַד עוֹלָם

הסטוריה – במקום הייתה במקום כנסיה צלבנית שננטשה על ידי יושביה ונהרסה במשך השנים מחוסר תחזוקה. במאה ה-16 התיישבה במקום קהילה של מוגרבים שגורשו מספרד בעת הרקונקוויסטה . בשנות ה-70 של המאה ה-17, הצליחו הפרנסיסקנים לרכוש את השטח אבל לא הורשו לבנות במקום. כדי לשמר אותו קיימו במקום פולחנים שונים. בשנת 1860, התחוללה סערה וחלקים גדולים של המבנה התמוטטו. הפרנססיקנים נצלו את ההזדמנות ואת האפשרויות שזמנו לידיהם הסכמי הקפיטולציות והקימו במקום מבנה, עגד שהתקבלה החלטה לבנות כנסיה. לצורך העניין הזמינו את ברלוצי. ברלוצי החליט לשלב את הכנסייה הצלבנית במבנה החדש ואכן במבט על הכנסייה אפשר לזהות את החלקים הצלבניים ואת החלקים המודרניים. הפסיפס בחזית בוצע בידי האמן האיטלקי באג'ו ביאגטי בסטודיו של הותיקן ברומא. מלחמת העולם ה-1 עצרה את התכנון. ברלוצי התגייס אבל חזר ב-1918 והשלים את התכנון. בניית הכנסייה התעכבה כ-20 שנה. בשנת 1938 התחילו לבנות אותה אבל איטליה הצטרפה למלחמה בצד הלא נכון והבנייה התעכבה עד לאחר מלחמת העולם ה-2. לאחר המלחמה המשיכו בבנייה ובכל האמנות עד השלמתה בשנת 1958. 

הקריפטה – הקריפטה נמצאת במפלס החצר. אולם הכנסייה נמצא קומה אחת מעל. בכניסה לקריפטה, מצד ימין נמצאת באר מים. הרצפה מכוסה במחצלות כדי להשרות אווירה של בית קיץ, מול הכניסה ציור קיר גדול של הביקור והמפגש בין אלישבע ומרים. משמאל ציור של זכריה מקטיר את הקטורת במקדש. מימין, על פי מסורת ביזנטית, אלישבע בורחת עם תינוקה מפני חייל הורדוס שהמשיכו לחפש תינוקות אחרי הטבח בבית לחם. האדמה פתחה את פיה והסתירה את אלישבע ותינוקה מפני החיילים הרומאים. הסלע לתוכו נמלטה אלישבע נמצא, מוקף בסורגים, בקריפטה מצד ימין. הסלע לא נמצא במקומו מפי שהצלינים נהגו לקחת ממנו רליקות והיה צורך להגן עליו לכן העבירו אותו לקריפטה והקיפו אותו בסורג. בחזית מזבח עם השה הקדוש ושתי האותיות של כריסטוס.  ביציאה מהקריפטה כשהפנים לפתח יש מעל הכניסה משורטטים עצי היוחסין של ישוע מבית דוד ושל יוחנן מבית אהרון.

אולם הכנסיה – כל המסרים באולם מתמקדים בדמותה של מרים פרט ל-2 איזכורים של אלישבע ויוחנן. הכנסייה מוקדשת למרים בדומה לכנסיית הבשורה. אצל הקתולים מרים תופסת מקום מרכזי. מרים דמות חמה מתווכת בין האדם לאל. הרבה מאוד מהאמנות הנוצרית קתולית מתמקדת במדונה. ממול מוצבים 5 פנלים של אירועים שונים. בפנל הראשון מימין רואים מחלוקת מסוימת ואי אפשר לדעת מהי אותה מחלוקת, אבל מחוץ למסגרת הפנל יש כתובת המרמזת על תוכנו. במסגרת הימנית כתוב "אמקולטה קונספטו" [וואלה עכשיו ממש ברור, איך לא ראיתי קודם!] הפנל מדבר על דיון שהתקיים במאה ה-13 האם מרים אם האלוהים, הייתה נגועה בחטא הקדמון או שלא הייתה נגועה בו. לבסוף הוחלט (ואיך לא?) שמרים לא הייתה נגועה בחט הקדמון כי האלוהים טיהר אותה. זה הפך להיות דוגמה בשנות ה-50 של המאה ה-19. 

על פי הנצרות כל האנושות נגועה בחטא הקדמון שהוא אכילה מעץ הדעת. ישוע מת על הצלב כדי לכפר על החטא הקדמון בהיותו הוא עצמו חף מהחטא הקדמון. נשאלת השאלה אם ישוע היה נקי מהחטא הקדמון משום שהיה התגלמות האל בבשר, האם זה יתכן בהיותו ברחם אישה בת תמותה? אמקולטה קונספטו אומר שמרים נולדה בלי שתהיה נגועה בחטא הקדמון. העימות נוצר במאה ה-13 והישוב של העימות במאה ה-19.

הפנל השני מתאר את קרב לפנטו 1571 בו כוחות נוצריים מונציה והותיקן הצליחו לעצור כוחות עות'מניים בלפנטו בים האגאי. זו הייתה הפעם האחרונה שהעות'מנים תהקרבו לאירופה. החל מקרב לפנטו העות'מנים החלו בנסיגה. הקשר של הקרב הזה למרים הוא שהכוחות הנוצריים טענו כי הנצחון שלהם היה בזכות התערבותם של מרים וישוע. הפנל השלישי מתאר את נס כדי היין בחתונה הכפר קנה, נס שישוע הפעיל ביוזמתה של מרים. הפנל הרביעי, מרים פורשת את חסותה על האנושות. בצד רואים גבר קטן עם זקנקן ופפיון. זה אנטוניו ברלוצי. הפנל החמישי (כנראה), ועידת ניקאה השואלת האם מרים ילדה בן אנוש, בן אלוהים או את אלוהים עצמו (הפנל לא צולם).

באפסיס רואים את מרים במרכז, למעלה רואים את רוח הקודש, למטה שתי דמויות כורעות ברך אלה הם ראשי המסדר הפרנסיסקני בישראל במהלך תקופתת הבנייה. הם מחזיקים בידם את דגם הכנסיה ומגישים אותו למרים. את הכנסייה ציירו ואגריני ומאנטי שהחלו לצייר בשנת 1940. מרדכי ארדון היה חלק מהצוות. כשהותיקן שמע על כך עבודתו הופסקה.

מסביב לאולם, כמו בכל כנסיה קתולית מופיעות 14 התחנות של הויה דולורוזה. מעל כל תמונה צלב שמזהה את המסלול. בדרך כל תופיע הויה דולורוזה או בתמונות או במספרים.

ביציאה מהאולם מסתכלים ימינה ורואים את המוסקוביה.