ארמון החורף של האמיר מחמוד פאעור שהפך למלון בטבע
כיצד הפך ראש השבט הבדואי ערב אל-פאדל שליט הגולן וצפון עמק החולה, לחברם הטוב של אנשי "השומר" שהצילו את חייו לאחר הסתבכותו במרד מול הצרפתים לאחר מלחמת העולם הראשונה ומדוע העדיף בנו שמעון, למכור את אדמות אביו למנחם אוסישקין שביקש להקים במקום ישובים על שמו.
מאת אילן שחורי
תמונה מקורית מימי הארמון של האמיר מחמוד פאעור. כיום משולב בלובי המלון
מה הקשר בין הגושרים – מלון בטבע, מלון יוקרה בקיבוץ הגושרים שבגליל העליון, לבין צומת האמיר ברמת הגולן, הידועה אולי יותר לוותיקי הרמה בשם צומת "ואסט".
בצומת הסואנת של הרמה, הסמוכה לכפר סורי נטוש בצפון רמת הגולן, כ-9 ק"מ ממערב לקונטרה, מקום שנכבש במלחמת ששת הימים על ידי חטיבה 8, הוקם בסוף המאה ה-19 ארמון פאר של מנהיג השבט הבדואי ערב אל-פאדל, האמיר מחמוד פאעור. השבט הגדול והחזק ביותר שפעל אז בצפונה של הרמה ובעמק החולה. רבות נכתב על ארמון הפאר, שחורבותיו מסמלות גם כיום נקודת ציון בולטת במפת הגולן.
חלק נוסף משרידי ארמון האמיר מחמוד פאעור. כיום משולב בלובי ליד דוכן קבלת האורחים
הארמון בצומת ווסט נבנה מאבני גיר, אשר הובאו ממרחק ובלטו על רקע אבני הבזלת השחורות, מהן נבנו שאר הבתים בסביבה. הארמון, או מה שנשאר ממנו המשיך לשמש למגורים עד מלחמת ששת הימים. במהלך המלחמה, נערכו קרבות קשים באזור מושבם של בני ערב אל-פאדל וכמו שאר תושבי הגולן הערבים, נמלטו לסוריה והארמון נותר חורבה שוממת.
על האמיר מחמוד פאעור, שהיה בן-70 כשנפטר ב 1926 מתגלגלים סיפורים רבים. מגבורתו במלחמת שבטו כנגד הצ'רקסים ועד המרידה שעשה נגד השלטון הצרפתי בימים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, דבר שעלה לו בהרס ארמונותיו. בריחתו לשטח המנדאט הבריטי בארץ ישראל, מאסרו בכלא עכו, עד שאנשי אירגון "השומר" חברי כפר גלעדי השתדלו עבורו אצל שלטונות המנדט לשחררו כי נחשב ליקירם ומתומכי המתיישבים היהודיים הראשונים בעמק החולה.
טחנת הקמח מימי הארמון של האמיר מחמוד פאעור. כיום שוקמה ומהווב חלק מגן המלון
עוד לפני המהומות מול הצרפתים ובימים של לפני מלחמת העולם הראשונה, הקים האמיר מחמוד פאעור ארמון חורף בליבו של עמק החולה. מבנה מרשים ביותר, על אחד מיובלי נחל דן, שלצידו בתי בד, תחנת קמח פרטית ושאר פינוקים המתאימים למעמדו כשליט האיזור. את ארמון החורף בעמק החולה הקים האמיר פאעור בפאר רב, תוך שימוש באבני טרברטין מסותתות שנחצבו במקום והוא ממוקם בדיוק בעיקול גדות הנהר. לצד הארמון פעלה בריכת מים גדולה, טרסות עם עצי גן ובוסתן. המאבק מול הצרפתים הביא גם לחורבן ארמון זה, שעל חורבותיו הוקם לימים בית מרגוע הגושרים, שהפך בשנים האחרונות ל"גושרים – מלון בטבע". חלקים רבים מאותו ארמון משולבים כיום במלון "הגושרים" בעיקר בחדר האוכל ובלובי המחודש.
חדר האוכל המשופץ במלון הגושרים מלון בטבע, בו משולבים הקשתות המקוריות של ארמון האמיר פאעור
לאחר מותו של מחמוד פאעור ירש את רכושו בנו שמעון פאעור שזכה גם הוא לתואר אמיר. בניגוד לאביו, בלט הבן שמעון בחיי הוללות ובזבוזים. הפסיד כסף רב ונאלץ בין היתר גם למכור את רוב אדמות המשפחה. המרוויחים הגדולים מכך, היו מ-1936 עד ראשית שנות הארבעים אנשי הקרן הקיימת, שרכשו במהלך תקופת חומה ומגדל את כל אדמותיו בצפון עמק החולה.
מי שעמד באותם ימים בראש הקק"ל היה מנחם אוסישקין, שדרש באותם ימים, שעל אדמות האמיר פאעור יוקמו סידרה של ישובים שינציחו את שמו. הוא עמד על כך שהישובים החדשים באיזור זה ייקראו "מצודות אוסישקין ". כוונתו הייתה להקים במקום ששה ישובים שייצגו את כל הזרמים של התנועה הציונית. אולם לאחר העלייה לקרקע התעוררה התנגדות חריפה לקרוא את הישובים בשמו של אוסישקין ותושבי המקום העדיפו לקרוא לישובים על סמך הישובים ההיסטוריים שהיו במקום.
מפל המים בגן מלון הבוטיק. חלק מהבוסטן המקורי של האמיר מחמוד פאעור
כך ב-4 במאי 1939 הוקמו שני היישובים הראשונים, קיבוץ דפנה של הקיבוץ המאוחד, שנודע כ"מצודת אוסישקין א'", וקיבוץ דן של הקיבוץ הארצי, שנודע כ"מצודת אוסישקין ב'". בינואר 1940 עלה על הקרקע המושב שאר ישוב של הנוער הציוני, שנודע כ"מצודת אוסישקין ג'". באוקטובר 1944 הקימו אנשי ארגון ירושלים של הפועל המזרחי את נחלים, שנודע כ"מצודת אוסישקין ד'". אגב קיבוץ "שניר" שהוקם לאחר מלחמת ששת הימים, מוקם באותו שטח שיועד גם הוא לאחת ממצודות אוסישקין.
איתן רחימי, מנכ"ל מלון הגושרים מלון בטבע, ליד מדרגות ארמון האמיר, המשולבות כיום בלובי המלון. ראה למעלה תמונה של המקום מימי האמיר פאעור
לעומת יישובי "מצודות אוסישקין" האחרות, קבוצת הפועל המזרחי, שהקימה את הישוב "נחלים", על שם מפגש הנחלים במקום, לא מצליחה. למעשה מיד עם הגעתם החלו חיכוכים בינם לבין תושבי הקיבוצים הסמוכים, שדרשו מהם לעזוב את המקום. בעיתונות הדתית נטען שהקיבוצים החילוניים באצבע הגליל, ובמיוחד הקיבוצים דן ודפנה, לא רצו בגוש היישובים שלהם מושב דתי, טענה שלא הוכחשה על ידי ועד הגוש של אצבע הגליל. המתיחות הגיעה לידי כך שוועד הגוש הטיל חרם על נחלים ונאסר על קיבוצי הסביבה לשתף עמו פעולה. חברי הקיבוץ ניצלו את פינוי הנשים והילדים מהמקום במהלך מלחמת העצמאות, ולאחר המלחמה גם הגברים לא שבו לקיבוצים. לאחר לחץ הוקצה להם להתיישב ליד פתח תקווה, וישוב "נחלים החדש" הוקם בסופו של דבר ב-1952 במקומו החדש, ובסמוך לו גם הוקמה ישיבה בשם דומה, שהפכה במשך הזמן לאחד הישיבות המפורסמות בארץ: "ישיבת נחלים".
המלון והבוסתן מימיו של האמיר מחמוד פאעור
את מקומם של בני תנועת המזרחי ואת היישוב הננטש "נחלים" תופסים שלושה גרעינים של יוצאי תנועת נוער בתורכיה המתארגנים מיד בתום מלחמת העולם השנייה להגיע להכשרה בארץ ישראל כשהם קוראים לעצמם "הגושרים" על משקל "גשר בין הארץ לגולה". כך שרובם של חברי הכשרה זו, כפלוגת משוחררי צה"ל בתום מלחמת העצמאות, מגיעה למקום בספטמבר 1948 ומתחילה בפעולה חקלאית, תוך שימוש במבנים של היישוב "נחלים", תוך שהם משנים את שמו ל"הגושרים". לאחר זמן קצר, הם פונים לסוכנות היהודית ומבקשים להעביר את מושבם כמה מאות מטרים, בקרבה לדרך הראשית, איזור שהיה גם בעל אדמה רווית מים. במקום זה חורבות הארמון של האמיר פאעור.
גינת מלון הגושרים מלון בטבע כיום
חלקים מהארמון, שימשו בתחילת הדרך את חברי הקיבוץ החדש כמחסן, מכבסה ומשרדים. חלק אחר, בו נותרו כמה קשתות מסוגננות, שימש כדיר.
במהלך 1952 התגבש אצל חברי הקיבוץ הצעיר הרעיון של הפעלת בית מרגוע בקיבוץ. היוזמת והרוח החיה במפעל החדש הייתה אורה רייס והיא גם שימשה החל מפתיחת המקום ב-1953 כמנהלת הראשונה של בית המרגוע או בית ההבראה "הגושרים" שהוקם על חורבותיו של הארמון, שעבר בשנים האחרונות כמה שיפוצים ושדרוגים, צורף לו שותף עסקי וכיום כ"גושרים מלון בטבע", בניהולו מזה עשור של איתן רחימי, נחשב למלון הבולט באיזור.
|