במרחבי תל אביב ויפו, הוקמו  החל    מ-1923 מספר  מבני טרנספורמציה (השנאה),   שסייעו להעביר את החשמל מתחנת הכח הראשונה שהוקמה בתל אביב על ידי פנחס רוטנברג. התחנה    שהוקמה במתחם "חווה לדוגמה" של סוף המאה ה-19 (רחוב החשמל כיום), החלה    לספק את החשמל לעיר ב-10 ליוני 1923. 

החולפים כיום ברחוב אילת, פינת רחוב לווינסקי בדרום תל אביב, בגבול 
הצפוני של שכונת פלורנטין, נתקלים בעמוד בטון גבוה, בעל מראה משונה, שציורים רבים    וצבעים טבועים בו כיום ומעט חוטי חשמל מבצבצים מראשו. (ראה התמונה בראש הכתבה, ימים אחדים לפני תחילת    פעולות השימור) בחודשים האחרונים החלו לבצע במבנה זה סדרת שיפוצים ושיקומים.

מדובר    באחד ממבני ההשנאה, "הטרנספורמטורים"   ששרדו  והיו פזורים בראשית שנות    העשרים ברחבי תל אביב הקטנה ובחלקים שונים ביפו. חברת החשמל עומדת ממש בקרוב לסיים    את עבודת שיקום ושימור המבנה ולהציב במקום לוח זיכרון.    את החשמל הביא  לתל אביב בשנת  1923 פנחס רוטנברג והאיר את ת"א הקטנה,   מתחנת כוח קטנה שהקים בשכונת רמת השרון מול התחנה המרכזית הישנה של תל אביב, כיום    רחוב החשמל. אולם גם לפני רוטנברג נהנתה תל אביב מאור החשמל, אך באמצעות גנרטורים    קטנים. כך הואר למשל  עוד לפני מלחמת העולם   הראשונה מלון בלה ויסטה על חוף הים מול שכונת מנשייה, וכך  הופעלו מקרנות הסרטים האילמים בראינוע עדן   ברחוב לילנבלום. 

רוטנברג, כחלק מהקמת תחנת הכח הראשונה בתל אביב, נעזר במספר תחנות תחנות השנאה    להובלת הזרם.  מבנה טרנספורמטור גדול הוקם   בשדרות רוטשילד פינת  רחוב אלנבי, שם גם    הציב רוטנברג את המתג הגדול עליו  לחץ בטקס חגיגי ב-10 ביוני  1923   ורחובות ת"א הקטנה הוארו בחשמל. השני ניצב  בכיכר מגן דוד, באלנבי פינת נחלת בניימין. שני    מבני השנאה מפוארים אלו, שתוכננו  והוקמו על    ידי מיטב האדריכלים נהרסו על ידי עיריית תל אביב בשנות החמישים ורק כמה גלויות    צבעוניות מאותה תקופה הם עדות למבנים יפים אלו.

באיזור יפו הוקמו  בערך באותה    תקופה שלושה מבני טרנספורמטורים מפוארים. 
מי שדחף להקמת מבנים אלה וצירופה של יפו לרשת החשמל, היה מאיר דיזנגוף,       שבמחצית שנות העשרים, שימש  לתקופה קצרה    כסגן ראש עיריית יפו הערבית. היה זה לאחר שהתפטר בכעס מכהונתו  ראש עיריית ת"א ואת מקומו תפס ראש תנועת   הפועלים בעיר דוד בלוך. 

 מבנה השנאה אחד    הוקם בשדרות המלך ג'ורג, כיום שדרות ירושלים שנהרס. (ראה התמונה בסוף כתבה זו)  השני כמבנה מפואר ביותר הוקם בגינה קטנה בשכונת   עג'מי,  וניצב עד היום ברחוב יפת פינת רחוב    שערי ניקנור. מבנה הטרנספורמטור השלישי, הוקם בדרך הראשית מיפו לשכם, כדי לשרת מחד    את שכונות נווה צדק ונווה שלום  ותחנת    הרכבת לירושלים הסמוכה ומאידך את השכונה הגרמנית טמפלרית הסמוכה.  גם מבנה זה, הניצב כיום ברחוב אילת פינת    לווינסקי הוקם כמבנה  מתוכנן מיוחד ובולט בסגנון    מזרחי,  הדומה  במידה מסוימת למצודה צלבנית ושינניות בקצה. 

באורח מפתיע, מי שתכנן  והקים את    שלושת מבני הטרנספורמטורים באיזור יפו ובכלל זאת את המבנה בקצה שכונת פלורנטין,   הוא  האדריכל הידוע, אבי האקלקטיקה הארץ   ישראלית,  אלכסנדר ברוואלד,  מתכנן הטכניון בחיפה ומלון פלטין בתל אביב.

אלכסנדר ברוואלד היה אדריכל וצייר יהודי-גרמני, מחלוצי האדריכלות הישראלית 
החדשה בתקופת היישוב. ברוואלד הוא מן המשפיעים ביותר על התגבשות הסגנון האקלקטי בארץ   ישראל. ב-1910 הוזמן ברוולד לתכנן בחיפה את הבניין שעתיד היה לאכלס את מוסד ה"טכניקום",   בהמשך - "הטכניון", וב-1911 נענה לבקשת ידידו פרופ' פרץ אופנהיימר,   שהגה את רעיון הקואופרציה  במרחביה, וברוואלד תכנן עבורו את החצר הגדולה במקום, שלימים  לאחר שהיוזמה נכשלה הפך לקיבוץ מרחביה וביתם של מאיר יערי וגולדה מאיר.

המעניין הוא שגם מבני ההשנאה של תל אביב, שאינם קיימים עוד, הוקמו על ידי
אדריכלים רבי שם בהם ריכארד  קאופמן,  אדריכל ומתכנן ערים יהודי-גרמני שפעל רבות בתקופת היישוב ונחשב לאחד האדריכלים המשפיעים ביותר בתולדות הבנייה בישראל, ותרם תרומה גדולה להתפתחות  הסגנון הבינלאומי בארץ
ישראל.