אחד  האתרים החשובים ביפו, והלא כל כך ידועים. הוא בית הקברות הפרוטסטנטי, המצוי  ברחוב יפת, מאחורי חצר בית מגורים הסמוך ליפת 19 ומצפון לבית הספר טביתא, של הכנסייה האנגליקנית שלה שייך השטח, כולל איזור בית הקברות. 

ככל הנראה מדובר בבית קברות פרוטסטנטי, הקדום למתחם הקברים הפרוטסטנטי בהר ציון בירושלים שהוקם במחצית השנייה של המאה ה-19. 
מתחם בית הקברות היפואי,  מרתק ומפתיע, בעל חשיבות בהיסטוריה של יפו, ארץ ישראל וראשית הרפואה המודרנית. בבית קברות זה מצויים בין היתר קברים של הרופא והמדען הבריטי המפורסם, ד"ר תומאס הודג'קין, (בתמונה המרכזית למעלה) הבריגדיר גנרל הבריטי אדוארד תומאס מיטשל שגירש את צבאו של איברהים פאשה מהארץ, אנשי המושבה האמריקאית וגם של הגב' ג'יין וולקר-ארנוט, שהייתה המייסדת ומנהלת בית הספר הנוצרי הראשון ביפו, בית ספר טביתא. 

במשך שנים רבות נשכח בית הקברות, הוזנח והפך לשדה מכוסה עשבים שבקושי ניתן הי לראות ובעיקר לזהות את הקברים שבו. ב-1966, במלאת 100 שנים לפטירתו של תומאס הודג'קין, היה ניסיון לשקם את המקום מצידו של ד"ר איזק, שהיה מנהל המח' הכירורגית של בי"ח דונולו. הוא גייס אנשים לניקוי השטח, לרגל כנס בינלאומי שנערך בישראל במלאת 100 שנים למותו של הודג'קין. משתתפי הכנס קיימו טכס אזכרה במקום, בהשתתפות שר הבריאות והשגריר הבריטי. (ראה תמונה מהטקס בסופו של המאמר). מאז שב והוזנח המקום, ופרט לביקורים ספורים של קבוצות מטיילים, נותר השטח שומם. 

ניסון נוסף לשיקום המקום נעשה על ידי המרכז הרפואי ע"ש וולפסון, ממשיך דרכם של בתי החולים של קהילת יפו ובעל קשרים מיוחדים עם הקהילה היהודית באנגליה, מתוך מטרה  להפכו לגינה צנועה, אליה יוכלו להגיע רופאים ומטפלים מכל העולם. הכוונה הייתה  לרתום למאמץ יהודים, נוצרים וערבים, אך גם מהלך זה לא צלח. בשנתיים האחרונות נטל על עצמו משימה זו האדריכל שמואל גילר, שהיה בין  המתכננים של מרכז הרובע ביפו הסמוך למקום, ולו גם קשר אישי לאתר אחר סמוך, בו נרצח דודו, בפרעות ה-1 למאי 1921. שמואל גילר גייס מאחורי את תלמידי בית ספר טביטא הסמוך לניקיון השטח ואט אט, בימים אלה ממש, מתגלים כל יום קברים ומצבות שהיו עשרות שנים מכוסים בצמחיה שבמקום. 

הקבר המפורסם ביותר והבולט בבית קברות זה הוא של הרופא תומאס הודג'קין שמת ביפו ב-4 באפריל 1866, בעת שליווה את השר משה מונטיפיורי בסיורו השישי בארץ ישראל.  הודג'קין, בעת הגיעו לארץ לשמור על בריאותו של מונטיפיורי, היה כבר רופא מפורסם ביותר בבריטניה. בתקופה שהיה פתולוג  בבית החולים Guy בלונדון,  ד"ר הודג'קין פרסם שפע של תגליות חשובות. בין השאר תאר את מחלת הודג'קין, אחת המחלות הסרטניות הנפוצות בתחום ההמטולוגיה, וכן תאר את דלקת התוספתן, את הצורות המיוחדות של כדוריות הדם האדומות ושל השריר המשורטט, את מחלות המסתם האאורטלי ועוד. 

תומס הודג'קין, שהיה אוונגליסט, נוצרי חובב ציון, היה  גם ידידם האישי של משה ויהודית מונטיפיורי  וביקש להצטרף למסעם לא"י. בביקורו ביפו חלה ומת. מונטיפיורי, קיים לכבודו מסע לוייה מפואר והקים בבית הקברות מצבה מגרניט מלוטשת בצורת אובליסק. בצד האחורי של המצבה המפוארת המוקפת גדר מעוצבת כתב מונטיפיורי  "לזכר ידידות בת ארבעים שנה". 
הקבר הסמוך לקברו של הודג'קין  הוא קברו של בריגדיר גנרל הבריטי אדוארד תומאס מיטשל.  תומאס מיטשל היה קצין בריטי בכיר בחיל התותחנים המלכותי , שעמד בראש הכוחות שסייעו להדוף את המצרים מארץ ישראל, לאחר שפלשו הנה כוחותיו של אברהים פאשה  ב 1831. הוא נודע באומץ לבו, בכישוריו הארגוניים וביכולת הדיפלומטית המזהירה, שאפשרה לו לגשר בין כל שותפיו. לקראת תום העשור, התגייסו האנגלים לסלק את המצרים עבור התורכים כדי  לאפשר  את חידוש השלטון העותומני. בשנת 1840, לאחר שנסוג איברהים פאשה מעכו למצרים דרך מישור החוף, יצא מיצ'ל עם יחידתו לרדוף אחריו. בהיותם ליד העיירה מג'דל , הסמוכה לאשקלון ירד גשם ומיצ'ל שכב לישון בבגדים רטובים וחלה. הוא הובא ליפו ושם נפטר. 

תחילה נקבר במצודה הדרום מזרחית בחומת יפו, שם היתה למיטשל עמדת הגנה. מאוחר יותר, שהחלו לקבור פרוטסטנטים בחצר בית הספר טביתא הועבר קברו למקום. מצבתו של מיטשל עשויה לוח שיש רחב ועליו חקוקות שתי שורות בטורקית עות'מאנית וכתובת ארוכה באנגלית, ובה רשום בין היתר:    "מוקדש לזכר הבריגדיר גנרל אדוארד תומאס מיצ'ל מהתותחנים המלכותיים. מפקד הכוחות של הוד מעלתה הבריטית בסוריה, מפקדה של איזבלה הקתולית ואבירי פרדיננד הקדוש ושל קרלוס השלישי מספרד; אשר מת ביפו ב-24 בינואר 1841... 

בסמוך לשני קברים חשובים אלה ובמספר מקומות נוספים ברחבי בית הקברות הזה, מצויים קבריהם של חברי המושבה האמריקאית, שהגיעו ליפו בספטמבר 1866 וחלקם נפטרו סמוך להגעתם לנמל. כאלה היו בני משפחת קלארק, שמצבותיהם של אב המשפחה ושל שני בניו הקטנים, מצויות סמוך לקברי הודג'קין ומיטשל.   

  אחד הקברים החשובים והמרתקים במקום, המצוי במרכז השטח ומגודר בעיצוב ברזלי מיוחד,  הוא של ג'יין וולקר-ארנוט, שהייתה המייסדת ומנהלת בית הספר הנוצרי הראשון ביפו, בית הספר טביטא ,שהוקם  ב-1863.  ג'יין וולקר-ארנוט  שניהלה את בית הספר עד יום מותה ב 1911, הייתה דמות מופתית, שלא הקימה משפחה, והייתה מסורה בלב ובנפש לעניי הקהילה ביפו.  היא הצליחה לגייס לפרויקט הלימודי שלה את תומס קוק, מראשי תעשיית התיירות הבריטי באותם ימים שהיה מיודד עמה וסייע רבות למקום מבחינה כספית, עוד בשלב הראשון של בית הספר שהיה ממוקם בתוככי העיר העתיקה ביפו. ב-1882 הוקם בביה"ס בית חולים קטן, 

  וב-1890 הוקם בו גם מרכז תעשייתי, בו למדו תפירת תחרה והתוצרת נמכרה בכל רחבי העולם. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נסגר המקום, ונפתח מחדש כבית ספר, שפועל גם היום ונחשב לאחד הטובים בתל אביב. 

בסוף יוני 2003 הוכרזה ת"א על ידי אונסק"ו, ארגון התרבות של האו"ם כאתר מורשת עולמית לסגנון הבינלאומי וזכתה רשמית לכינוי ה"עיר הלבנה". 
לפיכך, ב-9 השנים האחרונות נחוג אירוע חשוב זה ב"בלילה לבן" בעל המשמעות הכפולה. חגיגות שיתקיימו ברחבי העיר בלילי חמישי הבא. אחת הסיבות החשובות להכרתה של תל אביב כבירת הבאוהאוס העולמית, הם עבודותיה של האדריכלית ג'ניה אוורבוך, שנתפרסמה אומנם בזכות זכייתה בפרס ראשון לתכנון כיכר דיזנגוף ב 1934, אך עבודותיה  הרבות פרושות כיום על פני איזורים רבים בתל אביב ובצדק ניתן לכנותה כמלכת העיר הלבנה. 

אחת העבודות המוקדמות של ג'ניה אוורבוך ברחבי ת"א, עוד לפני תכנון כיכר דיזנגוף, הוא תכנון בית  משפחת וילקוביץ' ברחוב הנביאים 7 פינת רחוב שמשון הגיבור בת"א. בניין מרשים אותו תכננה ג'ניה אוורבוך ב 1933, כשלוש שנים לאחר תום לימודיה. הבניין המרשים הוזנח שנים רבות ולפני 16 שנה, (1995) גוייס האדריכל גידי בר אוריון לשקם את המבנה ולהוסיף קומת גג מרשימה. היה זה אחד הנסיונות הראשונים שנעשו בעיר לשמר על תכנון מקורי של אחד מבתי הבאוהאוס היפים ומנגד להכיל בו תוספת בנייה. גידי בר אוריון השכיל להפריד בין ישן לחדש, תוך מתן כבוד הולם למבנה של ג'ניה אוורבוך ולפינתיות של המבנה.

אין ספק שג'ניה אוורבוך הייתה אדריכלית פורצת דרך. לא רק בזכות עבודותיה, אלה גם בשל הישגיה בתחום בו שלטו באותה תקופה גברים בלבד ובנה עו"ד דני אלפרין אוהב לספר כי היא היתה מערבבת בעצמה את המלט, צובעת את הקירות  ומדריכה את העובדים כיצד להקים את הבניינים. 

היא נולדה ב-1909 בשנת ייסוד ת"א. ובגיל שנתיים עלתה לארץ ( 1911)  אביה זאב אוורבוך היה רוקח והקים את בית המרקחת הראשון בת"א, ולאחר מכן היה ממקימי ההסתדרות הרפואית וממקימי המפעל "מעדן" לגזוז ולקרח בעיר. ג'ניה גדלה בת"א ולמדה בגימנסיה הרצליה, ובגיל 17 נסעה לבדה ללמוד באירופה. אוורבוך למדה במשך שנה אחת אדריכלות ברומא ומשם בשל התגברות האנטישמיות עברה להמשך לימודיה לבלגיה. ב-1930 סיימה לימודה כאדריכלית וחזרה לתל אביב. 

ב-1932 פתחה בעיר משרד אדריכלים עם האדריכל זלמן ברון  ומכן החלה הקריירה שלה לנסוק. היא תכננה בין היתר את קפה גלינה ביריד המזרח בצפון דיזנגוף, את אצטדיון המכביה, את בתי המגורים של שחקני הבימה במתחם מעונות עובדים בעיקר את ביתו של רפאל קלצ'קין בפינת פרוג וגורדון.  אוורבוך תכננה את בתי הספר המקצועיים שבח ומקס פיין. היא תכננה את כיכר סטרומה בחולון ועשרות וילות ובתים פרטיים בת"א וברחבי הארץ ואפילו תכננה ב-1960 בית כנסת מיוחד בקיבוץ עין הנצי"ב והפכה לאישה הראשונה בעולם שתכננה בית כנסת.

אך ללא ספק גולת הכותרת של השגיה המקצועיים היא ב 1934 עת זכתה בפרס הראשון לתכנונו ועיצובו של כיכר דיזנגוף. היא עיצבה את הבתים סביב הכיכר במעגל. (מלבד בית אחד בפינת בן עמי, תכנונו המפורט של כל מבנה נמסר לאדריכל אחר) עם מרפסות ארוכות העוטפות את המבנים. מעטים יודעים כי בתכנון מקורי היה  החלק המרכזי של הכיכר מוגבה מטר מעל הכביש המקיף אותה. המפלס התחתון היה מיועד לחנייה והגינה בשני מפלסים על גג החניה ובמפלס נמוך יותר. אולם כדי לחסוך בהוצאות ומשום שבעיות החניה והתנועה באמצע שנות ה-30 לא  נחשבו רציניות, נבנתה הכיכר בסופו של דבר במפלס אחד. 

ב-1934 נישאה ג'ניה אוורבוך למלך הבטחוני של ת"א, חיים אלפרין שהקים ב-1921 את המשטרה העירונית ולאחר מכן היה מעורב בהקמת מכבי האש, מגן דוד אדום, המשמר האזרחי, היה המפקח העירוני וגם מנהלו של מוזיאון ארץ ישראל. הם היו זוג עירוני נוצץ ובוקש בכל מפגשי החברה העירונית התל אביבית של שנות השלושים והארבעים.

לכבודה  של ג'ניה אוורבוך, מלכת הבאוהאוס של ת"א, יוקדש  על ידי, סיור לילי מיוחד באתריה העירונים בלילה הלבן. הסיור יתקיים  במסגרת אירועי "לילה לבן בתל אביב, ביום חמישי ה-28 ביוני 2012 בשעה 21:30. 

פרטים מלאים בלינק הבא  

http://www.mytelaviv.co.il/tour_page.asp?topic_id=375